Original hebrew below.

Dear Students, Rabbis, Alumni, Staff and Friends of the Yeshiva and their families,

As you know, my father was hospitalized two and a half weeks ago after undergoing surgery on his back. During this period, we have sensed the outpouring of support from those near and far, expressed both directly and indirectly, that was manifest in great concern for my father’s wellbeing, wishes for his full recovery, offers of help, and more. These wishes and requests warm our heart and give us the sense of a heartfelt and supportive embrace.  The Sages characterized a Rav as a father to his students: “And you shall teach your sons” - these are the students. Therefore, it is only appropriate that his students and followers would join together in concern for the welfare of their Rav. The family life of a Rosh Yeshiva is conducted in concentric circles: The intimate circle including the close family with its own unique dynamic; and the broader circle of students and those who identify with what he represents. My father, throughout his years of activity in the Yeshiva, functioned in both of these circles, creating the requisite balance between them, a task that is not at all simple. However, my father did so, and continues to do so, adroitly, functioning as the father and the leader of his family and of his students.  Therefore, we consider it our privilege and duty to apprise those in the wider circle of students and followers of my father’s condition. Just as during the summer we celebrated his 80th birthday together, so, too, are we now praying together for his recovery.

In the coming lines, I will try to provide a brief update of my father’s condition. Fundamentally, my father’s condition is gradually stabilizing after the trauma of the surgery. Since the surgery, several unrelated complications have arisen, their common denominator being that they stem from the fundamental lack of stability in the wake of the surgery. Those complications have hindered progress towards rehabilitation. Clearly, recovery from major surgery for a man who is not young is complicated and that is the root of the matter. The surgery itself was very successful; however, the unavoidable resultant trauma and the associated medications caused these complications.

As stated, his condition is progressively stabilizing, Baruch Hashem, and there has been  significant improvement in the past few days. However, we cannot yet describe his condition as being completely stable and he still requires comprehensive medical supervision that includes monitoring his condition and various treatments necessary to maintain stability. Therefore, it is true that his situation is much improved; however, he is still characterized as seriously ill and we cannot yet state with confidence that the recovery stage is complete.

As indicated by what I have written, we have experienced ups and downs during this past week and conceivably we will experience additional ups and downs. Until his condition completely stabilizes, we cannot ease our concern, our expressions of thanks and our prayers.

Due to the circumstances described above, my father was even in intensive care for two days last week in order to stabilize his condition and restore equilibrium to his systems. Baruch Hashem, it was successful, and he is now being treated in the Department of Internal Medicine. While he was in intensive care, we asked to resume saying tehillim in the Yeshiva. I want to emphasize that this was not due to a sense that the situation was critical and that the time had come for prayer in lieu of medical care. Rather, this resulted from an approach that medical care should integrate the science of medicine with prayer throughout the treatment, and that intensive care should be accompanied by intensive prayer. Perhaps it would be appropriate to recite tehillim in the Beit Midrash on a daily basis throughout the recovery period; however, the concern that it will become routine in the sense of a daily psalm recited mechanically determined the current policy, i.e., to request that everyone pray for my father in their individual prayers, but not to conduct an ongoing communal prayer on his behalf in the Yeshiva. However, from time to time, we deem it appropriate to recite tehillim in the Beit Midrash based on the approach that it is an integral part of the proper medical care. As long as we can prevent the tehillim from becoming routine, we should integrate communal prayer with medical care. Of course, we ask everyone to continue to pray for my father among all the sick of the Jewish people in their personal prayers.

I would like to thank all those who have inquired about my father’s health and wellbeing, both for their interest and their prayers, as well as their forbearance and patience with regard to updates of his condition. All along, we sense the concern, the sensitivity and restraint from all those interested in obtaining information about my father, but who seek to avoid disturbing us and who understand that we cannot personally update hundreds of people on an individual basis. Our hope is that the community feels similarly. We are trying to maintain a proper balance and are attempting to take the needs of the community at large into account. We appreciate your understanding.

With blessings of:  “For I am the Lord, your Healer,”

Mosheh Lichtenstein

P.S. I will take this opportunity to repeat what I wrote in my last letter, that it is too early for visits. We completely understand the desire of the community to visit my father, and as soon as it is possible, we will gladly apprise you of the situation.

בחסדי ה', י"ג שבט, תשע"ד

לכל ידידינו!

אני כותבת אליכם בשמי ובשם בעלי; ברצוננו להודות לכולם על התפילות, על הדאגה ועל האהבה העוטפות אותנו בשבועות האחרונים.

כידוע לכם, בעלי נפל והיה זקוק לניתוח חירום בגבו. תוצאות הניתוח מצוינות אף על פי שהניתוח היה טראומטי ומסוכן. טראומת הניתוח, ההרדמה וכל התרופות שהוא קיבל שיבשו כמה מערכות בגופו – אלו הם סיבוכים שאינם נדירים לאדם בגילו. חוסר יציבותו דרש את העברתו לטיפול נמרץ, ושם הצליחו בתוך פרק זמן קצר לייצב את מצבו. כרגע הוא נמצא במחלקה פנימית ג' בבית החולים הדסה עין כרם. הטיפול המוענק לו מעולה, הרופאים מצוינים ומצבו הולך ומשתפר. כרגע אין הוא יכול לקבל ביקורים ואין אני יכולה לענות לכל הטלפונים וההודעות שאני מקבלת.

אני מודה לכם על הדאגה ועל התפילות, ומתפללת לריבון כל שכל תפילותינו תתקבלנה לרצון לפניו, ושמצב בעלי ימשיך להשתפר בעזרת השם ושליחיו הנאמנים, צוות פנימית ג'.
בהערכה ובידידות עמוקה,

טובה ליכטנשטיין

לכבוד בוגרי הישיבה, רבניה, תלמידיה, עובדיה, תומכיה ובני משפחותיהם,

כידוע לכם, אבא מאושפז מזה כשבועיים וחצי עקב הניתוח שעבר בגבו. לאורך התקופה, אנו חשים תמיכה רבה מן הסביבה הקרובה והרחוקה, המבוטאת באופן ישיר או בעקיפין, והמתבטאת בגילויי דאגה לשלומו, איחולי רפואה שלמה, הצעות עזרה ועוד. האיחולים והבקשות הללו מחממות את הלב ומעבירות תחושה של חיבוק חם ואוהד של תמיכה ושותפות. חז"ל הגדירו את הרב כאב לתלמידיו ("ושננתם לבניך – אלו התלמידים") ולכן אך ראוי הוא שתלמידים ומוקירי פעלו יהיו שותפים לדאגה לשלום רבם. חיי המשפחה של ראש ישיבה מתנהלים במעגל כפול: ישנו המעגל המשפחתי המצומצם השמור לבני המשפחה והמיוחד להם וישנו המעגל הקיומי הרחב של תלמידים ושותפים לדרך. אבא, לאורך שנות פעילותו בישיבה, פעל במסגרת שני המעגלים הללו, תוך כדי יצירת האיזונים הנדרשים – מלאכה שאינה תמיד פשוטה כלל ועיקר אך הוא עשה ועושה זאת ביד אומן - ודאג להיות אב וראש למשפחתו ולתלמידיו. במסגרת זו, אנו רואים זכות וחובה לשתף את מעגל התלמידים והשותפים לדרכו במצבו. כשם ששמחנו יחדיו בקיץ בהגיעו לגבורות, כן אנו מתפללים יחדיו לשלומו בעת הזאת.

בשורות הבאות, אשתדל למסור עדכון קצר. באופן בסיסי, מצבו של אבא הולך ומתייצב מטראומת הניתוח. מני הניתוח, לפני קצת יותר משבועיים, התעוררו בעיות מבעיות שונות; כל אחת היתה שונה מקודמתה אך המשותף להן היה שהן נבעו מחוסר היציבות הבסיסי שנוצר בעקבות הניתוח ושהן מנעו את ההתקדמות לקראת השיקום. כידוע, מדובר בניתוח משמעותי בגופו של אדם לא צעיר, וזהו שורש העניין. הניתוח עצמו הצליח מאד אך עצם הטראומה שלא היה מנוס ממנה והתרופות ההכרחיות הנלוות גרמו לסיבוכים הללו.
כאמור, מצבו הולך ומתייצב, ב"ה, ובימים האחרונים חל שיפור ניכר. עם זאת, טרם ניתן להגדיר את מצבו כיציב לחלוטין ועדיין נדרשת השגחה רפואית מלאה הכוללת ניטור וטיפולים הנדרשים לשמירת היציבות. לכן, נכון לומר שהמצב טוב בהרבה לעומת הימים הקודמים אך מכלל חולה רציני טרם יצא ולא ניתן לברך עדיין על גמר שלב ההתאוששות.
כפי שניתן להבין ממה שכתבתי, חווינו בשבוע האחרון עליות וירידות, וייתכן שעוד נחווה עליות וירידות נוספות. עד שלא יתייצב מצבו לגמרי, לא ניתן לנוח מן הדאגה, ההודאה והתפילה.

במסגרת זאת, אבא אף היה במשך יומיים בשבוע שעבר בטיפול נמרץ בכדי "ליישר קו" ולאזן את מערכותיו. ב"ה, הדבר הצליח, ועכשיו הוא מטופל במחלקה הפנימית. במסגרת הטיפול הנמרץ, גם ביקשנו לחדש את אמירת התהלים בישיבה. ברצוני להדגיש כי הדבר לא נעשה מתוך תחושה שהמצב קשה מאד ושהגיעה העת שתפילה צריכה להחליף את הרפואה, אלא מתוך תפיסת עולם שטיפול רפואי ראוי משלב את חכמת הרפואה עם תפילה לאורך הדרך, ושטיפול נמרץ רפואי אמור להכיל בקרבו גם תפילה נמרצת. ייתכן ומן הראוי היה לומר לאורך התקופה תהלים בבית המדרש מדי יום ביומו אך החשש מן השחיקה והפיכת התהלים ל"שיר של יום" הכתיבו לנו את המדיניות הנוכחית דהיינו בקשה לכל אחד שיתפלל עבור אבא בתפילתו אך ללא תפילה ציבורית מתמדת בישיבה. עם זאת, מדי פעם אנו רואים לנכון לומר תהלים בבית המדרש מתוך התפיסה האמורה שזהו חלק מן הטיפול הראוי ושכל עוד ניתן להימנע משחיקה, עלינו לשלב את התפילה הציבורית עם הרפואה. כמובן שכל אחד מתבקש להמשיך ולהתפלל עבור אבא בתוך שאר חולי עמו ישראל בתפילותיו האישיות.

ברצוננו להודות לכל דורשי שלומו וטובתו של אבא, הן על הדרישה בשלומו והתפילה עבורו והן על אורך הרוח והסבלנות בנוגע לעדכונים. לאורך הדרך, אנו חשים את הדאגה, הרגישות והאיפוק מטעם כל הסביבה, המעוניינת במידע אך לא רוצה להטריד ומבינה שלא ניתן לעדכן מאות אנשים באופן אישי. תקוותנו היא שגם הציבור חש כך. ישנם כאן הרבה איזונים ואנו מנסים ללכת בין הטיפות. תודתנו על כך.

בברכת "כי אני ה' רופאך",
משה ליכטנשטיין

נ.ב. אנצל הזדמנות זו לחזור על מה שכתבתי במכתב הקודם והוא שטרם בשלו התנאים לביקורים אצלו. אנו מבינים היטב את רצון הציבור לבקרו, וכאשר הדבר יהיה ניתן, נשמח ליידע אתכם בכך.