ראש ישיבה בפרצוף אנושי 

מאת: יהושע גרינשטיין

 

קשה עלי הכתיבה.

הקושי אינו קיים בד"כ, ובייחוד לא עם מקלדת זו. ואולם, קשה עלי מאד הפרידה, והשימוש בלשון עבר, כאשר אני מתייחס למורי הרב עמיטל זצ"ל.

אך עוד יותר קשה לחשוב שאצליח, ולו במקצת, לכתוב עליו כדין. מרגיש אני שאינני עושה חסד עם כלל מפעלו, חזונו וחייו של מו"ר, שהם כה מורכבים וארוכים, בנוסף לקושי העצום לנסות ולתרום את חלקי המאד דל כאשר רבים וטובים היו קרובים יותר, חשופים יותר וכמובן ליוו את מו"ר זצ"ל משך שנים רבות יותר ממני.

בנוסף, חושש אני מאד שדבריי להלן [סיפורים וחוויות אישיות] יהיו ח"ו בגדר "סיסמאות", ההפך הגמור מכבודו של אדם שעמד בתוקף על כך שסיסמאות פשוטות אינן הדרך לעבודת ה' ולהתוות דרך לדור, בנוסף לחשד שמא אצייר אותו כ"אדמו"ר", דבר שידוע שסלד ממנו נחרצות.

 

מאידך, קשה באותה מידה להשאיר בתוככי הלב חוויות אישיות כה יקרות, שחוויתי במהלך כ-15 שנה, בהם היכרתי, למדתי והוקרתי את מו"ר זצ"ל, שנים אשר יצרו והשאירו חותם כה חזק על אישיותי ודרכי.

 

 לומר את דעתך...בלבד 

לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את הרב עמיטל זצ"ל; היה זה ב"שבת גיבוש" לתלמידי שנה א' [המיועדים] בחודש אדר תשנ"ה. ישבנו במועדון, שמיניסטים די-קולניים [שבד"כ חשיבה "מורכבת" היתה, לפי שעה, מהם והלאה] כאשר נכנס הרב עמיטל זצ"ל לחדר והתיישב. הרב החל בכמה מילות פתיחה ואח"כ ביקש לדעת אם ישנם שאלות.

פתאום, התחילה "מתקפה" רבתית על הישיבה: צצו ועלו טענות, מגובות באי-אלו טיעונים, נגד הישיבה, החל מ"שמעתי שאין כ"כ יראת שמיים בישיבה" ועד "שמעתי שלא שרים בישיבה הזאת" [קרי- הטענות הרגילות, שלימים נודעו לתלמידי הישיבה כטענות נגד "גושניקים".]

ואז קרה דבר שמעולם לא ראיתי עד אז: הרב עמיטל, ברוגע עצום, עם החיוך הידוע [והמדבק]... לא הגיב על אף טענה: הוא לא ניגח, לא הוכיח את חוסר-האמת ביסוד דבריהם, ובוודאי לא ניסה להגן על שמה של הישיבה. [אדרבה, אפילו לא שמענו באותו מושב את המשפט המפורסם על "יש עוד ג'בלאות באיזור"...]

במקום כל זה, הוא תיאר, בצורה קולעת [וכמובן-קצרה ותמציצית] את דרכה של הישיבה, מבלי להגיב לטענות [המגוחכות] של התלמידים. כאשר אותם תלמידים הרגישו בכך, וניסו שוב לדרבן לקראת "עימות", אפילו לא עלתה חצי תאוותם בידם כאשר לא קיבלו יותר מאשר אמירת "אז יש בעיה עם אותו תלמיד שלא לומד בשבת"...

יצאתי מהחדר, עם חבריי לספסל הלימודים [דאז],...ואף אחד מאיתנו לא הבין מה אירע: היינו רגילים [לעיתים תכופות] להיכנס לוויכוחים עם רמי"ם ומורים בתיכון, עם טענות מיניה וביה, כאשר הר"מ/המורה מגן את שמו הטוב של המוסד/השיעור/מורה. והנה יושב לא פחות מראש הישיבה, ואפילו לא מנסה להגן "על עצמו"/ישיבתו מפני טענות שכאלו.

אך נדמה לי היום שדרכו של מו"ר זצ"ל גלומה בסיפור הקצר הזה, ויכול להסביר את פשר אלפי אלפים התלמידים והמכרים שליוו אותו לפני ימים ספורים למנוחת עולמים, כאשר הם כואבים ודואבים, יחד עם המשפחה היקרה, בית הישיבה והעם "הפשוט", את החסרון המר בחיינו: מו"ר, שטען חוזר ונשנה שהוא לא רוצה "חסידים", או כלשונו "עמיטלים קטנים". אכן מעולם לא כפה את עצמו או את הישיבה על אף אדם. הוא הציג את דרכו ואמונתו...מבלי לנגח או לנסות לשכנע את האחר בצדקת דרכו! הוא לימד שאפשר להביע את דעתך בצורה בהירה וברורה מבלי הצורך [הבלתי נשלט לפעמים] לשכנע את האחר. סיפור זה מלווה אותי יותר מכל חוויה אחרת כאשר ישבתי בישיבות וועד, וויכוחים פומביים ועוד, בהם ניסיתי להידמות לאותה דוגמה מדהימה של אדם, שהציג עמדה מבלי הצורך לשכנע, שהביע דעה [שלאו דווקא היתה מקובלת ואכמ"ל] לאוויר העולם כדעה בין דעות [עבור קבלתה/דחייתה ע"י הנוכחים], מבלי להצטדק ומבלי לנגח את האחר.  

לחיות עם סתירות

לא נראה שיש שבת בה אני זוכה לראות את שעת "בין השמשות" מבעד החלון, ואני לא חושב על מו"ר זצ"ל; מקובל מפי הגרי"ד סולוביצייק [עיין שיעורים לזכר אבי מארי, חלק א', עמ' קי"ג והלאה ] שביה"ש אינו "ספק" של אחד משתי אפשרויות [קרי-או יום, או שמא לילה] אלא שניהם יחדיו כאחד. לאותן דקות ספורות ישנו גדר גם של יום וגם של לילה [כדברי הריטב"א(יומא מ"ז: ד"ה אמר ר' יוחנן) "כספק בין השמשות שיש בו מן היום ומן הלילה"], דבר שהוביל את הט"ז ועוד לפסוק [עיין משנה-ברורה או"ח קפ"ח/ס"ק ל"ב-ל"ג] שבמוצאי שבת בה חל ר"ח, מברכים הן "רצה" והן "יעלה ויבוא" בברכת המזון בתום סעודה שלישית.

למרות הקושי העצו להסביר איך "תרתי דסתרי" שכזה יכול להתקיים, כל תלמיד שראה והכיר, ולו במקצת, את מו"ר זצ"ל לא יראה בזה כל אתגר:

  • מו"ר זצ"ל הראה שאפשר להיות יהודי הגדוש והלהוט בעבודת ה'....גם כאשר נשארו שאלות כה רבות מהשואה!   
  • אפשר לעבוד יחדיו במשך למעלה מ-40 שנים עם מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א ...גם כאשר הם שונים כ"כ בעברם, בסגנונם, ועוד...  
  • להיות שר בממשלת ישראל במהלך השבוע [כפי שאירע בשנתי הראשונה בישיבה]...ובשבת להעביר שיחה כאילו תיפקד כל השבוע כראש ישיבה במשרה מלאה.
  • להעביר שיחה נגד ה"שירים החדשים" שצצו ובאו בשערינו...ולגרום לכולנו לשיר בחגיגות ה-40 לישיבה את השיר "ועתה בנים שירו למלך..."
  • לשמוח בשמחת התורה, ולספר "מעלות ישראל" מ"אום אני חומה" והלאה...באותו עת בה קשה מנשוא עבורו אמירת "אתה בחרתנו" לאדם שחזה עולם יהודי חָרֵב.

פרופורציה

כבר דובר רבות על שמירת האיזון והפרפורציות שהרב לימד וטיפח: הן בשמירה על ההלכה, הן ביחסי אנוש והן באורח חיים מלא ושלם השומר על איזונים מתמידים. אין לי אלא להזכיר סיפורים קצרים שחוויתי אני המאששים זאת לדידי:

  1. "הישגים"?

יצאתי לשליחות רבנית לחו"ל לאחר לימודי בישיבה, ולאחר כחצי שנה הגעתי ארצה לביקור. כאשר נכנסתי לישיבה לומר שלום לרב, אמרתי לרב בין השאר שאנו מרגישים טוב בקהילה, התקבלנו יפה ע"י בני המקום והוספתי "וב"ה כבר הישגנו כמה דברים." הרב הרים את גבותיו העבות, ואמר/גער [כדין] מיד: "אתה שם כמה חודשים וכבר יש "הישגים"?"  חשבתי להגן על דברי לשניה וב"ה שלא עשיתי זאת: באמירה קולעת, הרב מיד העמיד אותי כהרגלו על פרופורציות נכונות; אולי אכן היו הצלחות מסוימות, אך רחוקים הם מאד מגדר של "הישגים." ואדרבה: אם מה שהושג עד אז קרוי "הישגים", המצב עגום. שמחתי באותו יום לצאת מהישיבה לשדה התעופה כאשר גמרתי בדעתי שעדיין "לא הושג" ויש עוד הרבה עבודה ועמל לפנינו עד אשר נגיע ל"הישגים".

  1. ימים נוראים...גם עם בעלי-בתים

באותו המפגש, סיפרתי לרב את הקושי הרב שאשתי ואני הרגשנו כאשר התפללנו בפעם הראשונה [מזה שנים רבות] מחוץ לישיבה בימים הנוראים. "למרות שהבאתי חזן מהישיבה", סיפרתי לרב, "וניגנו את הניגונים הידועים, עדיין היה חסר". הרב מיד גער בי [עם חיוכו, כמובן], באומרו: "מה זאת אומרת – הישיבה אמורה ללוות אותך גם אחרי שעזבת אותה!" בעוד ראשי ישיבות אחרות היו לוקחים את דברי כשבח והודאה, וכזיקה לישיבה גם לאחר עזיבתה, הרב, כדרכו, העמיד את שנותי בישיבה בפרופורציה נבונה, כאשר ידע שאין תלמיד שישאר בה לעד, וע"כ חובה לפתח "כספת" ראויה כדי לאגור בה להמשך הדרך.  

  1. "ככה זה בכל מקום"

במפגש הנ"ל, שיתפתי את הרב באתגר של שמירה על קהילה אורתודוכסית בסביבה שאינה כזו, או בהנהגת קהילה ע"פ ההלכה לציבור לא הלכתי. כדרכו, הרב הקשיב והגיב [די במהירות] באמירת "ככה זה בכל מקום, איכשהו שומרים על הקהילה". בנוסף, הרב ציין בפני את אמירתו הידועה לפני גיוס וכו' לגבי הדרך להחזיר בתשובה לדעתו: "אתה תהיה דתי, ואולי אחרים ירצו", ואז הוסיף "בעז"ה תשפיע על כמה יחידים" [בניגוד למחשבות שווא, העולה בד"כ אצל שליחים, שאפשר לשנות את פני העולם/הקהילה כולו]. ב"ה, הרב זצ"ל העמיד אותי בפרופורציה נכונה ונבונה עבור הנהגת קהילה לא פשוטה, בדרך שא"א אחר לא יכל...בדקות כה ספורות...ובמילים כה מדודות!

  1. "ופתחון פה"

בראש השנה תשנ"ו [הראשון שלי, מני רבים, בישיבה], עמד הרב כדרכו על הבמה הקטנה לפני ארון-הקודש, והעביר את השיחה לפני התקיעות ביום השני. אני מודה שאיני זוכר את השיחה והיה לי עוד קשה להבין את דברי הרב כדין באותו חודש ראשון של שנה א'. אך דבר אחד לא אשכח: באמצע השיחה, פרץ הרב בהתרגשות ובבכי ואמר "לפני 50 שנה, כשהתפללו היהודים ל"פתחון פה," הם דיברו על דברים בסיסיים ביותר: שלא יושפלו ע"י הגרמני, שיקשיבו לבקשה של יהודי וכו'. והנה היום, עם מליוני היהודים בארץ, צבא חזק וכו', "פתחון פה" נהפך למשמעותי וגבוה הרבה יותר". השיחה נגמרה בציווי לא להיגרר לפסמיות ממצב כזה או אחר השורר במדינה.  לא נראה שהיה מאן-דהו שחשב אח"כ בתפילת מוסף ש"מלוך על כל העולם כולו בכבודך" הינו בגדר חזון בלתי-אפשרי... כאשר יאוש או פיסמיות היו רחוקים מאד ממחשבותינו. כאשר ראיתי לימים קהילות ישראל שלעיתים נראים על סף קריסה, חשיבה על פתרונות, לעומת יאוש, מתחילה מבכיו של מו"ר זצ"ל באומרו "ופתחון פה" ...

אנושיות

עוד ייאמר רבות על חזונו של הרב עמיטל זצ"ל בדבר "והארץ נתן לבני אדם", "דיברה תורה כלשון בני אדם" והתורה שאמורה ללבוש פרצוף אנושי. נדמה לי שבן-האדם ה"פשוט" שבמו"ר זצ"ל רק הגביר את העוצמה של היותו מגדולי דורינו. תרשו לי להוסיף את חלקי הדל:

  1. 1)      "מה שלומכם"

הפעם הראשונה שאזרתי אומץ לגשת למו"ר היה בראש השנה תשנ"ו, הראשון בו שהיתי בישיבה: התפילה התחילה [אז, בימים בהם שעון-חורף חל גם בראש השנה] ב-6:30 בבוקר ולאחר יום גדול וארוך, עם ניגונים שלא היכרנו [עדיין], אווירה ייחודית של הישיבה בימים הנוראים [בפעם הראשונה], ובית מדרש מלא מפה לפה, הגענו לאיזור תפילת ערבית של ליל ב', עייפים וטיפה כ"אאוטסיידרס" מבולבלים. ידידי פנחס ואני למדנו יחדיו את ההלכה וההשלכות של היותו ראש-השנה "יומא אריכתא." תוך כדי לימוד, עלתה השאלה מדוע נצטרך לחכות באותו ערב עד להכנת הסעודה, [מפאת איסור הכנה מיו"ט ראשון לשני], כאשר אנו בעיצומו של "יומא אריכתא"?! לאחר כמה דקות, נכנס הרב עמיטל זצ"ל לבית המדרש, והחלטנו לאזור אומץ ולשאול את הרב את השאלה. ניגשנו למקומו, ואז ראינו את ראש-הישיבה, בישיבה בה נאמר שאין בה "לב" ורגישות, יוצא... לקראתנו, מושיט ידו ואומר "שנה טובה - מה שלומכם?"!!

מעולם לא נפגשנו, לא דיברנו חוץ מאמירת "שבת שלום" בליל שישי, והנה ראש הישיבה יוצא ממקומו, לקראת תלמידים כה צעירים, עם לחיצת היד, כאשר לפני שעות ספורות עמד הרב כשליח ציבור ענק,  ושואל "מה שלומכם?" מאותו רגע, נשברו אצלי כל הסטיגמות על חוסר רגישות וכו' ששמעתי חדשים לבקרים על הישיבה. מאותו רגע, הרגשתי "חלק" מישיבה כה גדולה! הרב ענה בצורה קולעת "יומא אריכתא זה רק לחומרא ולא לקולא", ונפרדנו. החום שהרגשתי באותו רגע מחמם את לבי גם עתה.

חומו של מו"ר זצ"ל היה ונשאר איתן ואף קיבל משנה-תוקף לאחר שעזבתי את הישיבה. "איזהו חכם - המקדים שלום לכל אדם" נשאר חותם קבוע בכל ביקור בישיבה/בסוכה/בביתו גם בזמנים לא קלים.

  1. 2)      "מצאת עבודה?"

לאחר 4 שנות שליחות, חזרתי לישיבה ליום הכיפורים. לאחר אמירת "כל נדרי", כאשר ניגשנו לומר כתיבה וחתימה טובה לראשי הישיבה, הרב עמיטל זצ"ל לחץ את ידי, ואמר שני דברים כה פשוטים ואנושיים: "עזבת את הקהילה ליום הכיפורים?" כאשר מסרתי שגמרתי את שליחותי, שאל הרב את השאלה המתבקשת הבאה, שלה אינך מצפה בעיצומו של היום הקדוש: "מצאת עבודה"? כולו לבוש בלבן כמלאך, עומד בפני המשימה הכבירה של שליחות ציבורית ביום הקדוש, ושואל תלמיד האם יש לו כדי פרנסתו. כאשר מסרתי לו שאכן כן, תחושת ההקלה על פניו עשתה בי רושם כביר, לשמור על אנושיות גם ביום בו אנו מנסים להידמות למלאכים...  

  1. "למה אתם הולכים"?

רבים זוכרים את החוויות הכבירות של "הקבלת פני רבו" בחג הסוכות. זוכר אני פעם אחת בה נכנסו לסוכתו ואחרי 10 דקות של שיחה חביבה, הבנו שהרב אינו מרגיש בטוב. האמת היא ששנים רבות הרב היה מעט חולה בסוכות [ונראה שהמאמץ בימים הנוראים נתן את אותותיו בחג החל לאחריו] אך לאחר זמן מה הבנו שהשנה הרב אינו בגדר הבריאות כלל. לאחר שיחה של כרבע שעה, הרב ביקש סליחה ואמר שהוא צריך לשכב לכמה דקות במיטה בסוכה. "קלטנו את הרמז", וחשבנו שזה הזמן לצאת. אך כאשר קמנו מהשולחן, הרב שאל בתמימות: "לאן אתם הולכים"? אמרתי שאנו רוצים לתת לרב לנוח שהרי אינו מרגיש טוב. הרב קטע את דבריי ואמר :"לא- אני מרגיש מעט סחרחורת אז אני שוכב, אבל תשבו, נמשיך לדבר". כה פשוט...  

האנושיות של הרב לקולא ולחומרא יצאה ובקעה גם בשאלות הלכתיות: אני זוכר באחד מביקורי בסוכתו שאלתי את הרב האם ישנה חובה לשים מאוורר בסוכה כדי שלא לסמוך על דין "מצטער" לעומת מצב בה מצטער פוטר ישיבה בסוכה [ולא רק מתיר] ביום כה חם. במקביל, ניסתי לדון האם סוכה ללא מאוור מהווה "סוכה שאינה ראויה לשבעה" או לא. הרב ציטט משיבולי הלקט [על שולחנו] ואמר שלענ"ד אין כל חובה להביא מאוורר לסוכה. לתומי, שאלתי אחרי כמה דקות מדוע יש לרב מאוורר... בסוכתו הוא. ענה הרב: "קשה לי בלי מאוורר....". לא הרחבתי את הדיבור עמו בהבנת העניין, אך נדמה לי [בניחוש פרוע] שהיה קשה לו, כ"יהודי פשוט בחג הסוכות", לשבת מחוץ לסוכה....

האנושיות הפשוטה, בצד גדולתו הבלתי מעורערת, יצאה כמעט בכל שיחה פרטית ואפילו כ"מסיח לפי תומו": בליל פורים דמוקפים [בשנה בה חל ט"ו ביום שישי, כך שהביקור המסורתי בבית הרב היה בערב לעומת בבוקר] נכנסנו לביתו, ותוך כדי שיחה הוא מסר שמאד רצה לשמוע את המגילה בבית הכנסת ולקיים "ברוב עם הדרת מלך" אך "הרעש והבלגן זה לא בשביל העצבּים שלי"! ע"כ, הוא שמע את המגילה במניינו הפרטי של ר' ידעיה הכהן שיח'.

אחרי כמה דקות, אמר הרב שעבורו יום י"ד לא היה פורים "ולכן למדתי היום"...! בצורה כה פשוטה, אמר הרב שהוא פתח את הקדמתו של הרמב"ם לסדר טהרות וראה דבר מדהים: אומר הרמב"ם, "...ראוי לך אם אתה ממי שגבר חשקו לדעת הטומאות והטהרות והבנת כל מה שנכלל בסדר זה, שתדע על פה תחלה כל ההקדמות שהקדמתי במבוא זה עם לשון הפרק הראשון הזה של כלים וגם פירושינו בו עד שתדעהו על פה היטב מאד, עד שיהא כל זה שגור בפיך בלי שתצטרך לאמץ מחשבתך כדי לזכרו. ולא יספיק לך כלל לכך לקרא אותו ולעבור עליו, ואפילו תקראהו אלף פעמים בלי שתדעהו על פה לא יספיק לך זה, אלא יהיה שגור על לשונך כמו קרית שמע...! על כך אמר הרב, בצורה אופיינת "אני לא מבין - כקריאת שמע?!" ובצניעות בל תתואר, הוא ביקש שבאותו ערב, כאשר ניכנס...לרב ליכטנשטיין שליט"א, נשאל אותו לפשר הדבר...

גם לא אשכח שיעור כללי אחד [במסגרת לימוד בבא קמא] בה מו"ר הביא את חידושו של בעל "האבן-האזל" ואז חלק עליו. אחרי שהביע את דעתו נגד חידושו, ידע להוסיף: "לא נעים-הסבא שלנו...."

אך מעל כל האמור, אולי הנדבך החשוב ביותר באותה אנושיות כה פשוטה שהתחברה עם אדם כה גדול היה מיד אחרי שנתמנה לשר, לאחר רצח יצחק רבין ע"ה. הרב הגיע לישיבה ביום למחרת מנויו והסביר את שיקוליו שהובילו אותו לקבל על עצמו את התפקיד. תוך כדי דברים, הוא גם ניסה להסביר את מטרותיו בכינוס גדול שהיה אז ב"בית אגרון" עם ראשי הציונות הדתית אחרי אותו רצח נורא. המטרה הראשונה, פשוטה אך כמובן לא נאמרת, היתה, כלשונו של הרב "לצעוק גוועלד על מה שקרה!" כל מאן דהו במדינה אז ניתח את המעשה הנורא, עסק בהשלכות הרוחניות/פוליטיות, שאל שאלות נוקבות אבל... לא רבים נזכרו "לצעוק גוועלד"/ פשוט לומר, לפני כל השאר, שעצם המעשה היה נורא! נראה שכאילו ישנה דרישה מרבנים להסביר מיד מדוע "צדיק ורע לו" ועד מה עושים לעילוי נשמת הנפטר! אך רוב רובם של משפחות אבלות אכן רוצים, מעל הכל ובראשית הדברים, הזדהות פשוטה עם עצם המצב! הרב עמיטל, כדרכו, עשה זאת בטבעיות של "דרך ארץ קדמה לתורה". מאז אותה שיחה, אני מנסה בכל כוחי [ובייחוד כאשר הספדתי ר"ל] לא לשכוח דוגמה זו של צעקת "גוועדל" לפני שמגיעים לשלבים הבאים.    

אותם שיחות

תלמידים רבים שמעו  פעמים רבות שיחות... שהיו דומות להפליא לשיחות בשנים שחלפו. לית מאן דפליג על יכולת החידוש של מו"ר זצ"ל [דבר שראינו ושמענו בכל שיעור כללי ובכל מאמר שיצא מתחת ידו, בייחוד בציטוט חידושים מספרות השו"ת שהכיר היטב כ"כ] ותמיד סיקרן לדעת מדוע חשוב לרב לחזור על אותם מסרים, שנה אחר שנה, על חטא פעור [קרי- חטא נורא של סלידה וכיבוד כל דבר "טבעי"], עמלק ["אשר קרך"=מקריות], "לפתוח את הלב" לפני תפילת נעילה, "אנשי קודש תהיו לי" ["אנשים" ולא מלאכים, ע"פ הרבי מקוצק], ברית מילה [אף אחד לא מושלם, ואפילו רק 8 ימים אחרי לידתו] ועוד. רק אחרי עזיבתי את הישיבה, וכרב קהילה שנדרש לדרוש מדי שבת בפני ציבור, הבנתי לענ"ד את ההברקה הפשוטה אך האדירה בדרכו; הרי לא שמעתי שיחה של הרב עמיטל מזה שנים, ואני יושב הערב, ללא עיון בסיכומיי [וללא זיכרון מפותח במיוחד], ויכול לצטט את המסר המרכזי על כל הנ"ל!  הווי אומר, מסר לא עובר בין-לילה, ולא מופנם בנפשו של השומע... עד שהוא שומע כמה וכמה פעמים. שינוי בעולמם של השומעים לא יקרה אא"כ הרעיון יטופטף אט-אט, כמה פעמים, בצורה עקבית, לאורך זמן.

הימים הנוראים

מה כבר לא נאמר על התפילה של הרב עמיטל זצ"ל בימים הנוראים. מי מאיתנו לא מתגעגע [ולדאבוני יתגעגע] להיות במחיצתו בימים אלו, לשמוע את תפילתו יחד עם הישיבה, לשמוע את השיחות ולראות שליח של ציבור כה רחב עומד לפני בוראו בתחינה ובתפילה. לא נראה שיש תלמיד שעבר בישיבה שלא חושב על הרב בצמתים של "כדלים וכרשים דפקנו דלתך", "הנני העני ממעש", "כי אנו עמך", הניגונים הידועים והמוכרים ל"אין קצבה", "היום" ועוד. בהיותי בשליחות, ניסיתי [ללא הצלחה] לתאר את החוויה הזו בפני קהילתי, ובנוסף לקושי הרגיל לתאר "חוויה", היה קשה מנשוא לעמוד על הנקודה המכרעת בהם תפילותיו של מו"ר זצ"ל היו עבור תלמידיו לכה יחודיים; זה לא היה הקול, לא החזנות ושאר הדברים שבד"כ בעלי תפילה מצליחים להטביע בהם את חותמם על הציבור. אחרי כארבע שנות שליחות, זכיתי לחזור לישיבה ליום הכיפורים. באותה שנה [תשס"ח], עמד הרב לפני תפילת נעילה, פתח [כפי שכולנו שמענו פעמים כה רבות] בפסוק "פתחתי אני לפתוח לדודי, ודודי חמק עבר", אך בדרך שלא זכורה לי, הרב התרגש ובבכי אמר: "מה היה נותן הקב"ה עבור פתיחת לב אמיתי של יהודי"!

אכן, נימת "לפתוח את הלב", שהרב אמר פעמים כה רבות בצומת זה של היום, הדהדה בחלל בית המדרש המלא והגדוש ואנוכי הדל הבנתי: לא הניגונים ולא החזנות אלא...האותנטיות!  האמיתות של הרב שבקעה ועלתה מגרונו, מריסי עיניו, הם שהדביקו את כל הנוכחים. הבכי בחלקים מסוימים מחד, והשמחה בחלקים אחרים מאידך, היו חוויה של אדם העומד מול בוראו, פשוטו כמשמעו, ותישאר בלתי נשכחת, כשירת "וטהר ליבנו לעבדך...באמת" יחד עמו. אותה אמיתיות יצאה כ"כ הרבה פעמים לאוויר העולם, ובייחוד תוך כדי לימוד! זכורים לי כמה וכמה שיעורים כלליים, בה תירוצים, ואפילו מקובלים, זכו לפעמים לאמירה "נראה שהשאלה טובה יותר מהתשובות ועדיף להישאר עם השאלה"! להיות בימים כה קדושים במחיצתו של רב, מורה, מנהיג, אדם כה אמיתי עם עצמו ועם בוראו, היתה חוויה שכמעט ובוודאי בלתי אפשרי לתארה בפני אחרים....! במילים של מו"ר זצ"ל, זאת היתה חוויה של "יהודי פשוט בפעולה"!  

אותה אותנטיות, במעטפה אנושית כה טבעית, בשמירה על איזון ופרופרציה, בכנות בלתי רגילה ועוד דברים כה רבים שהדף צר מלהכיל, היו אפיונים כה קוסמים שהיה רק טבעי להפוך להיות לגמרי שבויים בקסמיו. ואולם, הזהיר מו"ר זצ"ל פעמים כה רבות לא לסגוד אחריו, ובוודאי לא לחשוב על מו"ר זצ"ל "כאדמו"ר" או "רֶבֶּה".

נתגעגע לחיוכו, להתרגשותו מ"חידוש" או אירוע, לבכי כה אמיתי, לאדם כה כן עם עצמו, עם קונו, עם תלמידיו ועם עמיתיו, למתווה דרך שלימד דורות ע"ג דורות מהי חשיבה "מורכבת" ולא שטחית, נתגעגע לאחד מגדולי הדור שלבש לבוש אנושי כ"כ.

פשוט אהבנו אותו... ונתגעגע מאד.  

מי יתן, וגעגועים אלו ייגרמו לנו להמשיך במהרה דרך כה מורכבת, כה עמוקה וכה מקיפה...עם פרצוף אנושי.  

 

News

dinner2024icon

update winter2024cover

WINTER 5784 ETZION UPDATE!!


DIDN'T RECEIVE THIS IN YOUR MAILBOX?
Let us know and we will update our records!

 etzion_update_logo-web


DO  YOU HAVE
A (GRAND) SON / (GRAND) DAUGHTER
CELEBRATING A BAR/BAT MITZVA
THIS COMING YEAR?
JOIN US HERE IN YESHIVA...

UPCOMING BAR MITZVA DAY: May 16th, 2024
UPCOMING BAT MITZVA DAY: May 30th, 2024

FOR PICTURES OF LAST YEAR'S EVENTS,
CLICK ON THE LINKS BELOW...

Bar Mitzva Progam May 18, 2023
Bat Mitzva Program June 1, 2023


great staff at work2 267
 
The Yeshiva runs on Talmud Torah, Tefilla, Middot Tovot, and Maasim Tovim. These days - we are all working that much harder to keep it all running. We wanted to highlight some 'Ovdei HaYeshiva' starting with Ovdei HaMitbach. These Guys are serving up meals to Yeshiva talmidim, Rabbeim and staff along with Evacuees from Kiriyat Shemone, Refugees from Kfar Maimon, an IDF unit serving in the area, elderly residents of Alon Shevut whose support system have been drafted, and are providing school meals including meals for children whose parents are currently serving and protecting.    
Oh, there are countless extras; one Shabbat, they prepared a Simcha for a Bar Mitzvah Boy - an evacuee from Kiriyat Shemone sheltering safely with his family in the Yeshiva dorms - whose father is currently serving and protecting. Some of them have been drafted and are serving on Emergency Response Teams. They show up in the kitchen and then leave to do their shifts.   All have family who are currently serving and protecting. Thanking them for showing up to work and working hard - every day - during these difficult times - way beyond the call of duty.

A recently updated version of TORAT CHESED:
BIBLIOGRAPHY OF HARAV AHARON LICHTENSTEIN'S WRITINGS,
with hundreds of new links,
 
is  
available on the VBM here.


a life steady and whole

Recollections and Appreciations of Rabbi Aharon Lichtenstein, zt"l
Edited by Elka Weber and Joel B. Wolowelsky

Available online here. 

    "In his absence, as in his lifetime, we continue to ask ourselves what he would think about the way we contend with our everyday challenges and what he would say about our struggle against torpor and faithlessness." - Rabbi Shalom Carmy
 

yemei iyun

Click here for a collection of Herzog Study Day Shiurim...


VBMDigest 5779 icon

Digest format of weekly divrei Torah,
especially designed for
dispersal 
in your local synagogue.
Click here to register...


TO REGISTER to the NEW TORAT HAR ETZION ISRAEL KOSCHITZKY VIRTUAL BEIT MIDRASH,
CLICK HERE.


WHAT'S HAPPENING IN YESHIVA COMPLETE ARCHIVE

We have created a playlist for you of the yeshiva's niggunim!

  ברון יחד - נגוני ישיבת הר עציון

beron yachad playlist



library celebrates web

Yeshivat Har Etzion Library Celebrates 35 Years! Read more...



yeshiva building

Click on the picture above and enjoy the celebration!


In Memory of Harav Yehuda Amital zt"l
(movie prepared by Har Etzion talmidim
Yehonatan Weinberger and Ehud Roth)

RYA closeup