איש של שילובים
הרב עמיטל, מייסד וראש ישיבת הר עציון הלך לעולמו. הרב היה איש של שילובים: מצד אחד היה למדן ליטאי, ובקי גדול בשו"ת. מצד שני הדגיש הרב עמיטל רוחניות, ניגון, ריקוד, טישים, ולימוד תנ"ך, מחשבת וחסידות. הוא דאג שתלמידיו יחוו את מגוון פניה של התורה , של אהבת ארץ ישראל, ושבכולם תפעם תחושת שליחות של בני תורה, החיים בארץ ובמדינת ישראל שלאחר השואה.
בנוסף להיותו ראש ישיבה משפיע ואהוב, היה הרב עמיטל מנהיג, שבחייו והגותו סלל דרך חדשה בציונות הדתית. הוא צמח מעולם התורה אבל ראה את המעורבות בעולם שמחוץ לישיבה כחובה אנושית, תורנית וציונית. בחייו הקרין הרב עמיטל אינטגרציה מפתיעה וחריגה של תלמיד חכם ומאמין תמים, מלווה במודעות ובהבנה מורכבת של העולם החילוני, מתוך עמדה של כבוד והתעניינות. לכן הוא ראה את שירותם של בני ישיבה בצה"ל כעניין שלכתחילה, והקפיד להתגייס אישית כשהיה בן ישיבה. הרב לא ניגש לעולם שמבחוץ מעמדה של בדלנות, התנשאות או מתוך אינטרס ישיבתי צר; בראייתו, כשהיה מועמד פוליטי לכנסת, הצהיר שמשרד הבריאות אינו פחות חשוב בשבילו, מבחינה דתית, מאשר משרד הדתות. בעיניו, בריאותם של אזרחי מדינת ישראל היתה נושא בעל חשיבות דתית, לא פחות מהצורך בבתי כנסיות ובמקוואות.
מתוך הראייה הרחבה הזו ראה הרב צורך לשים לב ולהבין את העולם הכללי והחילוני לפי הכללים של עולמם. גישתו של הרב לצבא הייתה, שראשית יש להבין מהם הצרכים של הצבא, ורק אחר כך להסתכל על כך מזווית ראייה של בן תורה. הרב רצה להבין את הדברים לעומקם, ומכל הצדדים, ולכן הצליח להתחבר אישית ורוחנית אל חיילים וקצינים חילוניים בעת צרה. הרב עמיטל הצליח ליצור אימון מלא, לשמש כמתווך בין ישיבת ההסדר לקציני הצבא ולדון איתם הן בצרכי הצבא והן בצרכי בחורי הישיבה.
יכולתו להבין עולמות שונים, כל עולם לגופו, הובילה את הרב עמיטל למחוזות בלתי צפויים. ראיית הדברים לעומקם, ללא דעות קדומות, אפשרה לרב לשקול נושאים מחדש, ולהיות פתוח לשינוי דעתו גם בתחומים מרכזיים. פתיחותו הובילה אותו גם להצליח להסתכל ולראות את המציאות הפוליטית של מדינת ישראל, לא רק דרך המשקפיים של אידיאולוגיה צרופה. הרב הלך עם האמת, גם כשהדבר היה כרוך בכאב. הוא היה מוכן ללכת נגד הזרם, גם במחיר של בדידות ושל התקפות משותפיו לדרך ותלמידיו. בייחוד כשראה פוטנציאל של קידוש השם, או חס ושלום חילול השם.
הרב עמיטל פילס דרך חדשה בצירוף של תלמוד תורה מסורתי ואותנטי, עם ראייה חדשה של בן ישיבה כאזרח במדינת ישראל, ולא כבן ישיבה שחי בעולם אחר, מנותק. הרב הבין שבני תורה החיים במדינת ישראל אינם יכולים רק להתעמק בתורה ולהתעלם מהקולות שבמציאות סביבנו. הוא ראה חובה להבין את העולם שמבחוץ ולהיות שחקן בו. יחד עם זאת, הוא שמר על אמונתו התמימה והעמוקה, שזוככה בלהבות השואה, והשאירה חותמיו כל חייו.
הרב עמיטל היה יהודי מאמין, מעמיק, גיבור וראש ישיבה לתפארת. הוא העמיד לכל אחד מתלמידיו אתגר, להיות אדם דתי ומודרני במדינת ישראל. הרב ראה אתגר זה כמחויב המציאות וכדבר אפשרי וחיוני. הרב עמיטל השאיר אחריו, לכולנו, חזון מאתגר ומחייב. יהי רצון שנצליח לקיים את חזונו ולקדש שם שמים.
יהי זכרו ברוך, ושזכותו תגן עלינו ותאיר את דרכנו.
הרב דר. מאיר אקשטיין
